משרד הביטחון הינו גוף ממשלתי מרכזי האחראי על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. במסגרת תפקידו וסמכויותיו, המשרד מתמודד עם מגוון רחב של סוגיות ואתגרים, ביניהם גם תביעות משפטיות המוגשות נגדו. שאלה מרכזית העולה בהקשר זה היא האם קיימת התיישנות על תביעות אלו, כלומר האם יש מגבלת זמן להגשת תביעה נגד משרד הביטחון. מאמר זה יבחן לעומק את הסוגייה תוך התייחסות למקורות משפטיים רלוונטיים.
מהי התיישנות בהקשר המשפטי?
התיישנות במובנה המשפטי מתייחסת למגבלת זמן שבה ניתן להגיש תביעה בגין עילה מסוימת. מטרתה של ההתיישנות היא למנוע מצב שבו אדם או גוף ציבורי חשופים לאורך זמן בלתי מוגבל לסיכון של תביעות, דבר שעלול לפגוע בוודאות המשפטית ובאינטרס הציבורי. חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע את ההסדרים הכלליים בנושא זה, כאשר סעיף 5 לחוק מורה כי תקופת ההתיישנות הרגילה עומדת על 7 שנים מיום היווצרות העילה. עו"ד משרד הביטחון יכול להסביר ללקוחותיו את המשמעויות המלאות של הדבר.
האם התיישנות חלה גם על תביעות נגד משרד הביטחון?
כן, קיימת התיישנות על תביעות נגד משרד הביטחון, אך ישנם חריגים וכללים מיוחדים החלים על תביעות אלו.
תקופת ההתיישנות הכללית
לפי סעיף 32 לחוק הנכים (שיקום ותגמולים), תקופת ההתיישנות על תביעות נגד משרד הביטחון היא שלוש שנים מיום השחרור מהשירות הצבאי, שבמהלכו אירע האירוע שגרם לנכות.
חריגים לכלל ההתיישנות
ישנם מספר חריגים לכלל זה:
מחלות ספציפיות
ישנן מחלות מסוימות שלגביהן קבע שר הביטחון תקופת התיישנות ארוכה יותר.
חבלה רשומה
אם קיימת "חבלה רשומה", כלומר חבלה שנרשמה סמוך ליום האירוע ברשומות של צה"ל או ברשומות אחרות המנוהלות על ידי המדינה, ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות. במקרה כזה, קצין התגמולים רשאי להפעיל שיקול דעת ולהאריך את התקופה אם סבור שמן הצדק לעשות כן.
מקרים מיוחדים
ישנם מקרים בהם ניתן להגיש תביעה גם לאחר שלוש שנים, למשל במקרים של פוסט טראומה או מחלות שהתפתחו כתוצאה מלחץ נפשי חריג במהלך השירות הצבאי.
חשיבות הליווי המשפטי
הליך הגשת התביעה נגד משרד הביטחון דורש הכרה והבנה במורכבות התהליך, ולכן מומלץ להיעזר בעורך דין בעל ניסיון בתחום, כמו גם במומחים רפואיים ופסיכולוגיים, כדי להבטיח את הצלחת התביעה
הצורך בבירור פרטני של כל מקרה לגופו
למרות העקרונות הכלליים שהותוו בפסיקה ובחקיקה, שאלת ההתיישנות של תביעות נגד משרד הביטחון מחייבת בסופו של דבר בירור פרטני של נסיבות כל מקרה. כך למשל, כאשר מדובר בתביעה המבוססת על עילה נמשכת או על התנהלות רשלנית מתמשכת של המשרד, יכול להיות מקום להכיר בהארכת תקופת ההתיישנות. כמו כן, ייתכנו מצבים שבהם המשרד מנוע מלטעון להתיישנות מכוח עקרונות של מניעות והשתק, כאשר התנהלותו יצרה אצל התובע מצג מטעה שגרם להשתהות בהגשת התביעה. בכל מקרה, ההכרעה בדבר תחולת ההתיישנות על תביעה ספציפית צריכה להיעשות תוך שקילה זהירה של מכלול הנסיבות הצריכות לעניין.
