האם באמת קיים קשר בין שירות צבאי לאפילפסיה?

תוכן עניינים

ישנן חוות דעת רפואיות שמייצגות תשובות שונות לשאלה הזו.

אסכולה ראשונה טוענת כי אין קשר בין התנאים בשירות הצבאי למחלת האפילפסיה.

לפי גישה זו אפילפסיה היא מחלה מולדת הקשורה למצב הבריאותי של החייל, אשר הייתה פורצת בכל מקרה – במוקדם או במאוחר, ולכן חוסר

שינה או תנאים אחרים לא מהווים הגורם לפריצת המחלה.

אסכולה שניה אומרת כי יכול להיות קשר סיבתי עובדתי מבחינה רפואית בין מחסור בשינה או מצבי לחץ קשים לבין התקפים אפילפטיים.

 

הדילמה בנוגע להכרה בחולי אפילפסיה כנכי צה"ל

השאלה המשפטית בנוגע לאפילפסיה והכרה כנכה צה"ל החלה בעקבות תביעות כנגד קצין התגמולים שהחלו להגיע לבתי המשפט. דוגמא לכך היא פסק דין קריספיל נ' קצין התגמולים: עניין זה עוסק בחייל – קריספיל שהתגייס לשירות קרבי, במהלכו סבל מקשיי הסתגלות ומעברי תפקיד, ונאלץ לסבול ממחסור חמור בשעות שינה בתקופה מסוימת. באותה עת, התעלף מספר פעמים, ולאחר זמן מה אבחנו אצלו את מחלת האפילפסיה.

החייל ביקש עקב זאת שיוכר כנכה צה"ל אך בקשתו נדחתה על ידי קצין התגמולים, שטען כי דרישת הקשר הסיבתי לא התקיימה – שכן המחלה לא נגרמה או הוחמרה בעקבות השירות הצבאי דווקא, אלא הוא היה חולה במחלה בכל מקרה.

הערעור של החייל הגיע עד בית המשפט העליון שקבע כי בחינה של מכלול הנסיבות מלמדת שיש קשר סיבתי בין האירוע של ההתקף הראשון לבין השירות הצבאי, ולכן יש להכיר בו כנכה צה"ל, ומתוך כך הוא זכאי להטבות הנוגעות לנכי צה"ל.

 

ההלכה הכללית בעניין אפילפסיה וצבא

מההכרעה בעניינו של קריספיל ניתן ללמוד מספר דברים על גישת בית המשפט בנושא זה: ראשית, בית המשפט הולך לפי חזקה שאומרת – אם התקף האפילפסיה הראשון של התובע התרחש במהלך שירותו הצבאי, והוכח קשר סיבתי לשירות, אזי רואים כאילו כל המחלה נגרמה בעקבות השירות, ולא רק הוחמרה על ידו. יש לציין שזאת על אף שייתכן שהיתה קיימת אצל החולה נטייה קונסטיטוציונלית לחלות באפילפסיה. שלושה נימוקים ניתנו לכך:

  1. לא היו סימנים של המחלה לפני ההתפרצות הראשונה שאירעה בתקופת השירות.
  2. לא ניתן לקבוע בוודאות שלולא השירות הצבאי המחלה אכן היתה מתפרצת.
  3. יש צורך להוכיח קשר סיבתי מבחינה משפטית – וזה מתקיים. אין צורך למען ההכרעה הזו להוכיח קשר סיבתי מבחינה רפואית-ביולוגית.

 

עקרון ה"גולגולת הדקה"

ההכרעה שהתקבלה לגבי ההכרה של חולי אפילפסיה כנכי צה"ל כאשר ניתן להוכיח קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לשירות הצבאי – מהווה יישום של הכלל המשפטי הנקרא "גולגולת דקה". הביטוי שאוב מסיטואציה דמיונית בה אדם א' נתן לאדם ב' מכה בראש, ואדם ב' מת כתוצאה מכך. לכאורה עוצמת המכה לא היתה אמורה להוביל למוות של אדם סטנדרטי, אך במקרה הזה, לאדם א' היתה גולגולת דקה ולכן הוא מת במקום. הדין המשפטי קובע כי לאדם א' יש אחריות על המוות, למרות הגולגולת הדקה – זהו למעשה סיכון אותו היה צריך לקחת כאשר הכה אותו.

כך גם הוכרע בעניין האפילפסיה בצבא – כאשר הצבא הביא אנשים למצבי קיצון כמו מחסור חמור בשעות שינה, עליו לקחת את האחריות במידה ולחייל תתפרץ אפילפסיה בעקבות זאת.  גם אם המחלה היתה אצלו עוד קודם, אך היא פורצת בעקבות התנאים הקשים במהלך השירות הצבאי, הצבא יאלץ לשאת בתוצאות ולפצות כראוי את החולה.

 

מקרים נוספים

מאז תביעתו של קריספיל (שהתקבלה בשנת 1992!) היו רבים שתבעו בצורה דומה והוכרו כנכי צה"ל על בסיס מערכת עובדתית דומה. כך למשל הוכר כנכה צה"ל חייל אשר חווה התקף אפילפטי יחיד בעת שירותו הצבאי – אשר התרחש לאחר לילה מחוסר שינה תוך כדי אימון לחימה שהיה בתנאים לא קלים, של גשם וקור קיצוני. גם בנסיבות הללו הוכר הקשר הסיבתי בין המחלה לבין חוסר השינה והתנאים הקשים. הגישה הזו מתבטאת בפסיקות נוספות של בתי המשפט, כאשר החזקה אותה ציינו כאן מנחה את בית המשפט – כאשר מדובר בהתקף ראשון ויש קשר בינו לבין התנאים של החייל באותה עת – תתמלא דרישת הקשר הסיבתי.

מוגש בחסות עו"ד משרד הביטחון יעקב אמיר. לפרטים נוספים הכנסו לאתר המשרד: https://grinberglaw.com.

חוק ומשפט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
קשת עורכי דין
לשיחת ייעוץ עם עורך דין

עולם המשפט לעיתים נראה סבוך ומורכב, אך מי שבקיא בו – יידע לתת את העצה הנכונה. לקבלת סיוע משפטי השאירו פרטים עכשיו!

מידע נוסף