הומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך, פאנל משפחות הקשת / אפרת רותם – יו"ר חוש"ן

8 Mar

טרנספוביה משפחות הקשתארגון חוש"ן מתמודד מדי יום עם הומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך. צוותים של מתנדבים מתוך קהילת הלהט"ב יוצאים מדי יום, ובחודשים האחרונים גם יותר מפעם ביום, לבתי ספר ברחבי הארץ, מספרים את סיפורם האישי ומנהלים דיון כן, אמיתי ונדיר עם הקהל.

מחקרים העלו כי היכרות עם להט"ב מפחיתה את רמת הלהט"בופוביה ועל כך חושן מתבסס. אני מאמינה שלמפגשים הללו ערך שלא יסולא בפז. בחברה הנמצאת על סף אתנוקרטיה, שבה השבטים השונים מתבצרים בשנאתם זה לזה ובעמדתם הידועה מראש, בחברה שבה דת היא כלי ניגוח והנחמות הרוחניות הולכות ומתמעטות, אין תחליף למפגש הבין-אישי בין אנשים שונים. מפגש שכזה מאתגר תפיסות מקובעות, מעורר שאלות על דעות קדומות ובעיקר מפוצץ את הבלון של אנשים רבים השייכים לרוב, החושבים שהם מכירים ויודעים בדיוק כיצד חי המיעוט, במקרה הזה המיעוט הלהט"בי. מדוע מפגש הוא גם חוויה רוחנית? מפני שלא ניתן להעלות שאלות מבלי להביט פנימה. לא ניתן לשבת שעה וחצי, לקבל חומר למחשבה ולצאת בדיוק אותו אדם מדלת הכיתה.

מערכת החינוך היא ממסד הגמוני המחנך להטרוסקסואליות מהרגע הראשון שבו נכנסים לְגן הילדים. ואילו חושן הוא ארגון של פרטים המשתייכים למיעוט מיני, המנכיחים מיניות, משיכה ומערכות יחסים שאינן הטרוסקסואליות בתוך מערכת החינוך ולא רק בה.

אנשי חוש"ן אינם נתקלים רק בכיתות בקשיים הנובעים מדעות קדומות, פחדים, חשש משיחה על מיניות ושנאה. עבודה רבה הנעשית מאחורי הקלעים היא המאפשרת את המפגש הבלתי אמצעי שאותו תיארתי בהתחלה. העבודה הזו היא לכאורה ניסיון פשוט להכניס את חושן לבתי ספר רבים יותר, אך למעשה היא שיקוף מצוין של זרמי העומק הלהטבופוביים של מערכת החינוך.

מחקר אבני הדרך של חושן התפרסם לאחרונה וזכה לתשומת לב תקשורתית מסוימת. חלק גדול מההשתאות היתה לנוכח הממצאים על הגיל שבו מתחילים הומואים להימשך לבני מינם, הממוצע במחקר עומד על 14.5. גיל חטיבת ביניים. חושן מגיעה לבתי הספר בכיתות יא', יב' בלבד, הווה אומר, אחרי שנים של קושי. ואעיז ואומר שהשנים הראשונות, הרכות ביותר, של ההבנה, הן השנים החשופות ביותר להתנהגות אובדנית ובעיקר להתנהגויות של הרס עצמי.

מדוע חושן לא יכולה לבוא ולדבר עם תלמידים במשך שעה וחצי? מפני שהנחת העבודה של מערכת החינוך היא להט"בופובית. במקרה הזה להטבופוביה היא התפיסה העמוקה שרע, שלא טוב, להיות להטבים. ובשל כך, לא צריך להכניס לנוער רעיונות לראש. ובני נוער בגיל חטיבה, הם ודאי צעירים מדי. וזאת על אף שבני הנוער בגיל חטיבה עסוקים מאוד ובצורה לא מוכוונת, במיניות שלהם. המסר התת-קרקעי הוא שמיניות חד-מינית אינה מקובלת. ואם הלהט"בים הקטנים שמרגישים כך לא יעלמו מעצמם, אז נדב ר על זה, כעבור כמה שנים.

אני יודעת שבמערכת החינוך עובדים אנשים רבים וטובים. אבל אני גם יודעת שדפוסי המחשבה ההגמוניים, של החברה הכללית, הם שקובעים מהו טוב ורע. הם שקובעים מהי מיניות נכונה ומהי מיניות לא לגיטימית. ועל פי תפיסות אלה המערכת מכוונת את פעולותיה.

מנכ"לית חושן, אירית צביאלי אפרת, סיפרה לי על מפגש עם מנהלת בית ספר מיישוב מבוסס באזור המרכז, שנערך לאחר שתלמיד בבית הספר, חניך איגי, פנה לחושן, מפני שהפיצו עליו בפייסבוק שהוא הומו, וגם ציינו עד כמה ההומואים מגעילים. הפיתרון החינוכי שהצענו היה פעילות חושן. המנהלת ענתה, באדישות מרשימה, "אם יכתבו על מישהי שהיא פרחה בפייסבוק, גם על זה אני צריכה להגיב?"

סיפורה של המנהלת, מלבד הגזענות, ההתעלמות מסוגים חדשים של ביריונות, אטימות ואולי אף הפגנת השובע, שעולים ממנו, אינו חריג. אני מתקשה מאוד להסכים עם האומרים: "תראו עד כמה התקדמנו, בתל אביב אין עם זה שום בעיה," וכן הלאה. התפיסה הזו אינה נכונה. כרגע חושן פעילה ב-4 בתי ספר בתל אביב. והיה צורך בהחלטת מועצת תל אביב, שעדיין לא התממשה, להכניס לכל בתי הספר בתל אביב פעילות חוש"ן, על מנת שנגיע גם למספר הזה. יוזמה זו באה בעקבות העובדה שבתי ספר בתל אביב, בשל השקר המוסכם הזה שהכל בסדר כאן, לא הסכימו לדבר על להט"ביות, מפני שאין שום סיבה. הרי הכל בסדר.

למעשה, כמתנדבת חוש"ן, ההתנגדות המאורגנת היחידה של תלמידים נגד פעילות חושן בבית הספר שנתקלתי בה, היתה בבית ספר גדול במרכז תל אביב. המקום היחיד שזה קרה בו.

לחושן שיתוף פעולה נפלא עם השירות הפסיכולוגי יעוצי (שפ"י) במשרד החינוך. בנינו איתם תוכניות העוסקות במיניות ובכישורי חיים, הם אישרו לחושן להיכנס לבתי ספר וכדומה. אך הפער בין ההומופוביה בבתי הספר, ובין הכוונות הטובות של משרד החינוך, עצום. התוכניות שעוסקות במיניות הומוסקסואלית כמעט ואינן מועברות לתלמידים.

לתפיסתי, העיסוק במגדר ובמיניות לא רק שמביך את המורות, הוא גם מסבך אותן. אין להן כמעט מידע על טרנסג'נדריוּת, והן חוששות מהתגובה של התלמידים למעבר מגדרי. הן לא רוצות לגעת בנושא הזה.

מקרה נוסף שנוגע בחשש ממיניות, אירע בקיבוץ במרכז הארץ השבוע, והתחיל בפעילות בחדר מורים. אחת המתנדבות שלנו סיפרה על על התחושות הקשות שהיו לה אחרי מגע עם בן זוג, וכמה הרגישה שחרור כשהיתה עם אשה. בזאת זה הסתכם. בעקבות כך, בוטלה הפעילות לתלמידים. המורות הרגישו שמדברים יותר מדי על מיניות. וזאת על אף שאנחנו מיעוט מיני. ושהמנדט שלנו הוא לבוא ולדבר על מיניות, על משיכה, על התאהבות, ועל תחושות גופניות שקשורות אליהם.

להומופוביה בבתי ספר פנים שונות: צנזור מיניות מאוזני התלמידים, תוכניות חינוך שאינן מתייחסות למיניות, חדרי מורים שבהם מורים אינם יוצאים מהארון, מנהלים המפחדים מהורים שיתנגדו לשיחה על מיניות וחיים של להט"בים, 12 שנה ויותר שבהם לא מדברים על להטבים בהקשר חיובי, או דיונים כלליים ולא מחויבים על קבלת השונה, ללא תגובה בית ספרית נחרצת נגד כל אמירה הומופובית או גזענית שהיא.

כשחשבתי מה אומר בכנס משפחות הקשת, שיערתי שאעמוד כאן מול אנשים שחשים דרגות קרבה שונות לקהילה הקווירית. אנשים צעירים או בוגרים, רווקים או בעלי משפחות, החיים את חייהם כלהט"בקים. ורציתי להבהיר שחושן פועלת עבורכם. חושן הוא הארגון הקהילתי היחיד שפניו כלפי חוץ, כלפי החברה הכללית. ואנחנו עושים ככל יכולתנו על מנת לשנות את היחס ללהטבים בכל צמתי החיים. בגני הילדים – לחושן כעת תוכנית הכשרה חדשה לגננות, הרלוונטית לכל ההורים כאן ולכל המעוניינים להיות הורים; בבתי הספר, ועל כך דיברנו מעט; בצבא –להט"בים רבים משרתים שירות חובה ואף יותר מכך בצה"ל – אנחנו עומלים על כך שהיחס יהיה ראוי, אנחנו עובדים עם מחזורים של מפקדי טירונים וצוערי בה"ד 1 המתפזרים בכל הצבא; במשטרה, על מנת שתעניק יחס רגיש ושווה ללהט"בים; באוניברסיטאות, בבתי חולים, במקומות עבודה, מול פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לעתיד, ועוד ועוד.

אני רוצה את המחויבות שלכם לחושן. תפנו לבתי הספר שלמדתם בהם, לבתי הספר של ילדיכם, למועצות המקומיות ולעיריות שלכם, תנצלו קשרים, תעזרו לחושן לדבר על החיים שלנו בכל פורום. הצטרפו לאגודת ידידי חושן, תרמו לנו סכום צנוע בכל חודש, ותעזרו לנו לשרוד באקלים פוליטי לא ידידותי, שעלול בזמן הקרוב לפגוע בצורה קשה בזכויותינו. הדוכן כאן בחוץ.

חושן עומדת להרצות השנה ביותר מ-70 בתי ספר ברחבי הארץ. בשבוע שעבר נשלחו עשרה צוותי מתנדבי חוש"ן, עשרים להט"בים, לפעילות בתיכון שפנה אלינו לאחר שנער שכתב על הלוח "It's Ok to be Gay", הותקף במכות. עשרים להט"בים נכנסו לבית הספר הזה, אחרי תקרית שנאה ודיברו בפתיחות, בכנות, בהומור ובגאווה על חייהם. אז אפשר אחרת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

Gravatar
הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,104 שכבר עוקבים אחריו

לבנות אתר אינטרנט עם WordPress.com
%d בלוגרים אהבו את זה: